ג’וטו חזר לתל-אביב, אולם הפעם לאזור הדרומי של העיר, ליפו למען הדיוק, כאורח של המכללה האקדמית של תל-אביב-יפו עד לתאריך ה-28 לאוקטובר וייתכן אף לזמן ארוך יותר. כמובן שאנו מדברים על המודל בסדר גודל של 1:4 של הקפלה מהמאה ה-14 של סקרובגניס מ-פדואה עם מעגל הפרסקאות המפורסם שצויר ע"י ג’וטו. המודל התהווה ונוצר ככלי לקדם את פדואה ואת אזור ונטו באיטליה ומחוצה לה ע"י המועצה המקומית, המועצה האזורית ושאר המוסדות של פדואה, והחל משנת 1993 דגם זה מסתובב בעולם, תרתי משמע.
בשנת 2008 מועצת העיר של פדואה נתנה את הדגם לקוסטודיה של ארץ הקודש, גם עקב האירועים בחייו של ישוע כפי שהוצגו ע"י ג’וטו והן על רקע של ארץ הקודש (הדמיונית). התערוכה כבר הוצגה בירושלים, היכן שקצרה הצלחה רבה, בייחוד בקרב יהודים ובנובמבר האחרון אלפי מבקרים יכלו 
לבקר בה למשך שבועיים במוזיאון ארז שבתל-אביב.
לבקר בה למשך שבועיים במוזיאון ארז שבתל-אביב.עשרות קבוצות של תיירים ישראלים עם המדריכים שלהם ומורים עם כיתותיהם מצאו זאת כמעניין ללמוד את סיפור הישועה לפי ספרי הבשורה ולפי נקודת המבט הנוצרית באמצעות הפרסקאות: בדרך זו האמנות של ג’וטו שוב ממלאת את תפקידה לחנך וככלי להפצת הבשורה. התערוכה נתקבלה באותה התלהבות ביפו ביום רביעי ה-13 לאוקטובר, במהלך טקס החנוכה הרשמי, אשר כמנהג המקומיים, נערך מספר ימים לאחר הפתיחה.
האוצרים ומנהלי יוזמה זו, האב הפרנציסקאני ארטורו ואסטורו והמהנדס מר אטורה סוראנצו בעבור הקוסטודיה של ארץ הקודש, נכחו, כפי שגם נכח דרור אמיר, מנכ"ל המכללה האקדמית של תל-אביב יפו ורבים אחרים, כולל האב אפולינארי סווד, האחראי על מנזר פיטר הקדוש ביפו והאחראי על הקהילה הקתולית דוברת העברית והאב פיטר אשטון.
בנוסף לביקור בקפלה של ג’וטו, כ-300 איש האזינו להרצאה על ג’וטו מפיו של ד"ר דיויד גרייבס באודיטוריום של המכללה.
גרייבס מחזיק בתיאוריה כי ג’וטו היווה כגשר לעבר הרנסנס, לא רק בביטוי ראשון של פרספקטיבה, אלא מעל לכל מבחינת שינוי מאמנות שהאידיאל שלה הינו היעד, לעבר אמנות אשר יעדה לחקות את הטבע.
ההקדמה (מבוא) לכל הנוכחים ניתנה ע"י פרופ’ ישראל זאנג, נשיא המכללה האקדמית של תל-אביב יפו, אשר הזכיר במיוחד את האווירה של יפו היכן שבה פועל המוסד: היכן שמוסלמים, נוצרים ויהודים חיים יחדיו בשלום.
ארגון הערב היה מושלם עד לפרטים הקטנים ביותר, עם היבט אישי, נוכחות של כלי התקשורת, דגלי ישראל ואיטליה כמו גם דגלה של הקוסטודיה של ארץ הקודש, וכמובן – המזנון הפתוח אשר הקדים את טקס החנוכה במקום לסיימו (ואף אחד לא נעלם לאחר שאכלו: עוד סימן לעניין הכנה).
פריט מידע מסקרן, אולם שיכול להיות בעל משמות: מוסיקת הרקע של התערוכה לא נבחרה מרפרטואר של מוסיקת דתית קדושה, אלא מתוך תקליטור של אריות אופראיות מפיו של פברוטי, כסימן לאיטלקיות של ג’וטו; פברוטי ו-וורדי גברו על ההיבט של הנצרות.
FRC
